שום. לא מבקש כלום יש צמחים שמבקשים שיאהבו אותם.עגבנייה מחייכת, בזיליקום מתלטף, תות שדה מתחנף.ואז יש את השום. הוא לא מבקש כלום.לא חיבוק, לא תשומת לב. להפך.הוא מתעטף בריח שדוחה,

הפלפל שאתם חותכים לסלט או צולים בתנור הוא לא סתם ירק- הוא מהגר עולמי, נווד עם מגון זהויות. הפלפל (Capsicum) הגיע אלינו ממדינות אמריקה, אבל הדרך שעבר כדי להגיע לצלחת

בעולם שבו הכוח נתפס לעיתים קרובות כדבר קשיח, אגרסיבי ונוכח, יש מי שמראה לנו שאפשר להיות עדינים- ועדיין מלאים בעוצמה. הבצל הירוק הוא דוגמה מושלמת לזה. הוא לא דומיננטי כמו

אנחנו אוהבים למצוא היגיון בעולם. סדר, חוקיות, תבניות קבועות. אבל אז מגיע משהו כמו תירס זכוכית – והוא פשוט זורק את כל החוקים לפח. למה בעצם שהתירס יהיה צהוב, אחיד,

אנחנו חיים בעולם שבו אנשים מעריכים את מה שנראה לעין – צבעים עזים, גודל, רושם. אבל מה עם מה שמסתתר מתחת לפני השטח? כמה פעמים פגשתם מישהו שנראה פשוט, לא

אנחנו אובססיביים לשלמות. רוצים קווים ישרים, סימטריה, דיוק. אנחנו מתעצבנים כשהדברים לא מסתדרים כמו שצריך, כשמשהו יוצא קצת עקום. אבל אז מגיעה האפונה – ומוכיחה שהשלמות האמיתית היא דווקא בכאוס,

יש צמחים שהעולם כולו מכיר ומעריץ, ויש כאלה שלוקח להם זמן לקבל את ההכרה שמגיעה להם. המנגולד במשך שנים הסתובב בצידי הדרך, ונראה כמו גרסה לא החלטית של תרד. צבעוני