40 שנה אני מתהלך במדבר החיים, כשיש לי גבינה בכיס ואני מאושר.

ואז בוקר אחד הגבינה כבר לא שם, ואני מחליט למכור את הפרארי שלי ולהפוך להיות נזיר. 

אבל אז אני שם לב, שבעצם הרבה יותר נוח להסתובב בעולם עם פרארי ולטוס במחלקה ראשונה, 

וגלימת הנזיר… היא כל הזמן מסתבכת לי ברגלים עם האמונה, שהסיפור שלי מתעקש להכתב על ידי! 

ועובר יום, ועוברת שנה… ואז אני מגלה, שבכלל פתאום אני אלרגי לאותה גבינה בת 40 שנה. 

ועכשיו אני רוצה הכל – את הגוף ואת הנפש.

אז עצרתי הכל, נשמתי עמוק ופקחתי עיניים.