steve

יש דברים שאי אפשר להכריח. אפשר לקרב, אפשר לחכות, אפשר אפילו לעודד… אבל אם הם לא רוצים להתחבר, לא תצמח מזה נשיקה. זה נכון לבני אדם… לאהבה, זה נכון לדתות, וזה נכון

יש שעות שאסור לקצור בהן דבר. את זה למדתי לא מספר, לא ממורה… אלא מהעלים עצמם. הם לימדו אותי להקשיב… לא לשמש, לא לרוח, אלא לשקט שבין טיפות הלילה. כי אם

יש שלב כזה, באבטיח… שהוא כבר לא גדל… הוא נושם. הוא לא מחפש עוד, הוא מרוכז בעצמו. הוא לא מתפשט בגזע, הוא מצטמצם בגרעין. הצמח שולח איתות פנימי, דמוי פרידה.

יש פירות שמנסים להתחפש לירק. ויש ירקות שמתחזים לפרי. אבל עגבנייה? היא לא מתאמצת. היא פשוט היא. פקעת מתוחה של צבע, מיץ, חמיצות, ומתיקות שמתפרצת דווקא כשלא התכוננת. את העגבנייה

שלושת השומרים: הכיול, המדידה והתחזוקה של גידול הידרופוני חכם במערכת הידרופונית אין אדמה שתבלום שגיאות. כל טעות קטנה במוליכות או בחומציות עלולה לפגוע ישירות ביכולת של הצמח לקלוט חומרים מזינים.