הירבוז נזכר במקורותינו כצמח-בר שוטה, ולכן פטור מן המעשרות: “הפגם והירבוזין והשוטים… פטורין מן המעשרות” (שביעית פ”ט, מ”א).
מהנאמר על הירבוז בתוספתא ניתן ללמוד כי בעבר נחשב כירק הדומה בטעמו לתרד: “ואין מרכיבין… ולא תרד על גבי ירבוז בפני שירק בירק” (כלאים א’, י”א).מקור שמו הלועזי –אמרנטוס- הוא מיוונית, ופירושו “לא ייבול”. הוא נקרא כך מפני שגם אחרי שהצמח נובל שומרת התפרחת על צורתה ועל צבעה.